תושבת חולון בתרומה מצילת חיים: סיפורה של בטי פייברג

כשבטי פייברג עלתה ארצה עם הוריה בגיל שנתיים מסנט פטרסבורג שברוסיה, גם בחלומות הכי פרועים שלה היא לא חשבה שכעבור כשלושים שנה לאחר מכן היא תיכנס לחדר ניתוח ביוזמתה כדי להציל חיים.

בטי, בת 37, עלתה בשנות ה-90 ארצה עם משפחתה והיא מתגוררת בחולון בשלושים השנים האחרונות. היא אמא לשתי בנות קטנות ועסקה שנים רבות בתחום התקשורת, בין השאר כמפיקה ראשית בכאן דיגיטל, תאגיד השידור הישראלי. אמה אידה עשתה חיל בתחום שהגיעה אליו לגמרי במקרה והתפרסמה כשדכנית המחברת בין בני זוג. "אני לא יכולה לזכור את כמות החתונות והבריתות שהוזמנו והגענו אליהן, כי היו כל כך הרבה וזה היה חלק מהשגרה שלנו", אומרת בטי בחיוך.

לפני כשנתיים וחצי אמה של בטי אובחנה כחולה במחלת כליות והגיעה במהרה לאי ספיקת כליות. זהו מצב מסכן חיים במסגרתו החולה עובר טיפולי דיאליזה קשים שפוגעים משמעותית באיכות החיים. באותו רגע גמלה ההחלטה בליבה של בטי: היא תתרום כליה לאמה ובכך תקנה לה איכות חיים ואריכות ימים. "היה לי ברור שזו אני", משתפת בטי. "אחותי עם מחלת רקע שלא מאפשרת לה לתרום. מהרגע שהבנתי שאני לוקחת את זה על עצמי נכנסתי למוד פעולה ושמתי את הרגש בצד. ידעתי שיש משימה ואני האדם לבצע אותה".

עם זאת, תוכניות לחוד ומציאות לחוד. עקב עניינים רפואיים לא צפויים התרומה התעכבה בשנה, מה שבדיעבד היה לטובה. "בסופו של דבר הגעתי לתרומה במצב נפשי הרבה יותר טוב. בעלי סיים מילואים, הרגשתי שכל העומס שהיה נרגע והתאזן. איזה מזל שכל זה קרה ואני תורמת דווקא כשאני נינוחה ובמקום טוב. אם יש מסר אחד לאנשים שרוצים לתרום, זה המסר", אומרת בטי בהתרגשות: "צריך להיות במקום רגשי נכון, בלי סטרס חיצוני, כשאתה בטוב עם עצמך".

בדצמבר 25, לאחר שנה של המתנה, נכנסה בטי לחדר הניתוחים. בסיוע עמותת "מתנת חיים" שליוותה ועטפה אותה לאורך כל הדרך, התבצעה תרומת כליה בהצלבה. השתלה מוצלבת מיועדת עבור מי שמעונין לתרום כליה לקרוב משפחתו, אך אין ביניהם התאמה רפואית. בתרומת הכליה בהצלבה תרמה בטי כליה לאישה בת 71, "בדיוק בגיל של אמא", מספרת בטי. "אישה מקסימה, מתגוררת בדרום הארץ ואומנית בנשמתה, ממש קרן אור". בחדר הניתוח הסמוך דוד פת, בן 49 מקיבוץ מירב בצפון הארץ שעוסק בתחום הנדל"ן, אבא לשישה ילדים וסב לנכד, תרם כליה לאידה אמה של בטי. דוד הוא תורם אלטרואיסט שסיים מילואים כמנהל לחימה בחטמ"ר מנשה ויצא היישר משם אל חדר הניתוח. לבטי אין מספיק מילים כדי להודות לו. "איש מדהים, מלח הארץ. זו נתינה שאי אפשר להכיל אותה, מגיע אדם זר שלא מכיר את אמא שלי ונותן לה איבר מהגוף שלו. אין מילים".

עמותת "מתנת חיים" שהוקמה בשנת 2009 מצליחה לאורך שנים ארוכות להעלות את נושא תרומות הכליה מן החי לסדר היום ולהגדיל את מספר התורמים. העמותה מציינת כעת 2000 תרומות כליה בישראל, שיא עולמי של חסד ועשיית טוב שנשבר לראשונה והיד עוד נטויה. כ-16 מתוך ה-2000 הם תושבי חולון ובת ים, כמעט אחוז אחד עגול ושלם, שישה עשר אנשים שנכנסו ביוזמתם לחדר ניתוח והצילו חיים ביום בהיר אחד.

לבטי לא פשוט להיות בצד השני. שנים רבות כמפיקה התרגלה להיות מאחורי הקלעים, להיות זו שמראיינת ושואלת את השאלות. "אם כבר להיות בצד השני. אז ככה". היא מחייכת בהכנעה. "אם בזכות הכתבה הזו עוד אדם אחד יציל חיים- עשיתי את שלי".