"תקופה לא פשוטה": דווקא בקורונה אהרון מבת ים מצא את עצמו ללא אפשרות לשיקום

רבים מדברים בתקופה הזו על החולים בקורונה ועל אלו הנמצאים בקבוצות סיכון, אולם יש גם כאלו שמצאו את עצמם ללא טיפול רפואי שלא קשור לקורונה בגלל הקורונה. כך מצא את עצמו, אהרון פרנקו, בן 65 מבת ים, ללא אפשרות שיקום אחרי אשפוז ארוך בבית חולים, בגלל חשד שנדבק בקורונה.

"בנובמבר 2019, אחרי שנים רבות בהן עסקתי בהובלות מטענים מהנמל עם אחי, שהוא גם השותף שלי, התחלתי פתאום להרגיש לא טוב. הבדיקות לא הראו משהו חריג והמשכתי כרגיל, עד לערב אחד בו נפלתי בבית ושברתי את עצם הירך. די מהר נותחתי ועברתי שיקום במוסד שהסתיים בהצלחה או כך לפחות חשבתי. חזרתי לעלות את 50 המדרגות בבניין שלי ושבתי לעבוד כפי שהיה לפני אותה נפילה בבית. אבל אז הכול התהפך שוב.

ההתרסקות שלי הייתה רק בתחילתה, ההרגשה הלא טובה לא נעלמה ובדיעבד הנפילה הייתה רק תוצאה של הדרדרות מחלת קדחת ים תיכונית שאני מאובחן בה כבר מגיל 19. ההתפרצות של המחלה הקשתה עלי לעשות פעולות בסיסיות בבית ;לעמוד, לשבת, לעלות במדרגות, לא יכולתי אפילו לקום מהכסא. את השיקום של קופת החולים כבר סיימתי ושלחו אותי להמשך השיקום במוסד שיקומי, אבל אז התחילה הקורונה והפסיקו את הפעילות. אמרתי לאשתי שהמצב שלי לא טוב, כאילו אני פגוע, הרגשתי כאילו לא עברתי מעולם שיקום, והתפקוד שלי התדרדר חזרה.

תוך זמן קצר אושפזתי שוב בבית החולים כשאני סובל בצורה מאוד קשה. הם ראו שאין לי כוחות בגוף, שהשרירים נעלמו. הייתי שם בין שמיים לארץ, וכל אותו זמן, היו עוד ועוד מקרי הדבקה בקורונה בתוך בית החולים, והכניסו אותי לבידוד פעמיים כי נחשפתי לחולים מאומתים. סבלתי מאד בבית החולים – איבדתי ממשקלי 20 קילוגרם תוך מספר שבועות, והייתי מאד חלש, מדוכא ומותש מהבידוד, הכאבים והריחוק מהבית, נעול בבית החולים בלי יכולת לצאת.

סוף סוף קיבלתי אישור להשתחרר ולחזור למוסד השיקומי להמשך התהליך. אבל אז הודיעו לי שבגלל שנחשפתי לחולה מאומת אני לא יכול לחזור למוסד השיקומי. הם פשוט סירבו לקבל אותי מחשש להדבקה. אשתי ואני נלחצנו נורא. לא ידענו מה לעשות. הייתי זקוק מאד לשיקום, אבל לא הסכימו לתת לי אותו במוסד שיקומי. ואז נמצא הפתרון בשבילי – בשיחה עם קופת החולים, התברר שאני יכול לקבל שיקום מקצועי מלא, בדיוק כמו במוסד שיקומי, בבית שלי, עם 'צבר רפואה'.

דמיינו לעצמכם שצוות שיקומי מגיע אליכם הביתה, בשעה שנוחה לכם, במקום שתצטרכו להתרוצץ ולחשוש מלהידבק במחלות, בטח במצב בריאותי לא טוב. רופא, אחות, עובדת סוציאלית ופיזיותרפיסט שהגיעו אליי לטיפול, למעקב, לפעילות כדי להחזיר אותי לתפקוד. האחות הגיעה לבדוק אותי במדדים שונים והרופא שהגיע לאבחנה מעמיקה ומעקב תרופתי, כל פעם אותו צוות שכבר הכיר אותי ואת המשפחה, שידע מה ההעדפות שלי ומה מציק לי אפילו בלי שאגיד. והעובדת הסוציאלית שדאגה לבדוק איך אני מרגיש, איך המשפחה מסתדרת, וכל זה קורה אצלי בבית, בלי שאשתי צריכה להסיע אותי ולדאוג מלהפסיד ימי עבודה. ומעל כולם, בשבילי, היה הפיזיותרפיסט ג'לאל – סבלני, תמיד רוצה לעזור, תומך וקשוב. חוסר היכולת לבצע דברים בסיסיים, זו סיטואציה לא פשוטה והייתי מודאג ולא רגוע. הוא תמיד היה מרגיע אותי, תומך, מסביר שוב ושוב מה צריך לעשות, והכל בסביבה שלי שאני צריך להתנהל בה ביום יום. בכל פעם שהיה מגיע הייתי מברך אותו.

התקופה הזו לא פשוטה, ולאדם שזקוק לטיפול היא אף יותר קשה, אבל משמח לראות שיש פתרונות שאפשר להיעזר בהם. בסופו של יום, מעבר לקורונה, יש כאן חולים כמוני שרוצים להבריא, להשתקם ולהמשיך קדימה."